אחרי קארל – ראיון עם אנדרה דה יונג, אנדרו לקון וקתי וייד
אחרי קרל – ריאיון עם אנדרה דה יונג, אנדרו לאקון וקתי וייד – New Art WM
אחרי קרל – ריאיון עם אנדרה דה יונג, אנדרו לאקון וקתי וייד
אנדרה דה יונג, פסל נמוך (פרט), 2015. מידות משתנות. חומרים: עיפרון, לוחות גבס, עץ, ברגים וחומר מילוי. זכויות צילום: אנדרה דה יונג.
‘אחרי קרל’ דן בפער הקיים סביב היצירה ‘שקול VIII’ (1966) מאת קרל אנדרה – תיאורה, מידותיה, הפרובננס שלה ומיקומה בהיסטוריה של האמנות – ביחס לעבודות חדשות שיצרו האמנים לתערוכות ב-Exchange Rates, ניו יורק (2014), ב-Sluice (2015) ולפרסום חדש בעיצובו של קית’ דודס והדפסת Rope Press. אלקה פרנץ’ מראיינת את האמנים היושבים בברמינגהאם.
כריכת הפרסום אחרי קרל. עיצוב: קית’ דודס. הדפסה: Rope Press. צילום: קית’ דודס.
אלקה פרנץ’: נתחיל מההתחלה: האם תוכלו לספר כיצד התפתח שיתוף הפעולה ביניכם השלושה, ומה משך אתכם במיוחד לעבודתו של קרל אנדרה?
אנדרה דה יונג: עבדתי בעבר עם קתי ועם אנדרו בנפרד. אני מניח שאני המכנה המשותף ביניהם. זה לא בהכרח שאני מתעניין בעבודתו של אנדרה כשלעצמה, אלא בעבודה של סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 – תקופה שבה התרחש שינוי פרדיגמטי מהמודרניזם הגבוה לפוסט-מודרניזם. גיליתי חריגה ב-‘שקול VIII’ של אנדרה: העבודה שהוצגה ב-1966 הייתה שונה מזו שנמכרה לטייט ב-1972, משום שהלבנים שהוצגו בתחילה הוחזרו למפעל הלבנים. היה צורך להחליף אותן בסט באיכות נמוכה יותר. הפרקטיקה שלו התמקדה בדיוק ובגישה דיאלקטית מזוקקת, ועם זאת הוא היה מוכן לספק לבנים באיכות נמוכה יותר כתחליף לחומר המקורי. יש כאן רעיון ש-‘שקול VIII’ הוא למעשה יצירה פוסט-מודרנית במובן זה.
א.פ.: מפעל הלבנים בניו יורק נסגר מאז, נכון?
Related: — UK-based marketplace built around independent artists, with a genuinely wide price range..
א.ד.י.: כן. רציתי לאתר היכן הוא שכן. באמצעות מקורות שונים, כולל אליסטר ריידר שכתב את הטקסט בפרסום שלנו, הצלחתי לסמן באופן רופף את האתר בלונג איילנד, מול בניין האו”ם. ניתנה לנו ההזדמנות לעבוד בניו יורק דרך Sluice, וביקשתי מקתי ואנדרו לעבוד איתי. כך בילינו עשרה או אחד-עשר ימים בבונקר בניו יורק.
קתי וייד: זה היה בסיפרס הילס (Cypress Hills). זה אפשר מסעות רבים החוצה.
א.פ.: זה נשמע כמו מעין עלייה לרגל מיתית. מה חיפשתם בניו יורק? כיצד התגלו עקבותיו של אנדרה?
Reader favorite: — A for emerging artists, with a real human art advisor on hand..
אנדרו לאקון: אני חושב שלא מצאנו דבר באופן פיזי. זהו אזור שעבר פיתוח מחדש לחלוטין. ישנם רק רמזים המצביעים על האתר.
ק.ו.: בספרו של אנדרה ‘קווינסי’ (1973), הוא שכר צלם עיתונות כדי לצלם חומרים בנוף. הדבר מעיד על fascינציה כלפי ‘דברים’ כפי שהם, וחומרים שהוא יכול לנצל. הוא מדבר בספר על הנקודה שבה חומרים מתחילים להיכנס לגלריה ורוכשים מטרה שונה לחלוטין. התעניינתי בפוטנציאל של חומר להפוך ליצירת אמנות. אתר מפעל הלבנים הוא כיום פארק למבקרים – זהו מקום מוזר מאוד, וכל משטח בו השתנה. אך עדיין נוכחים שם אדני רכבת – לאנדרה היה עניין ספציפי בהם. זהו כיום מקום מרוח ומבריק מאוד, ועדיין ישנם משטחים שניתן לתעד כעקבות של רגעים בזמן.
א.פ.: האם תוכלו להרחיב על החומרים שבהם התעסקתם באתר?
ק.ו.: ישנן אי-עקביות רבות בעבודתו של אנדרה בארכיוני טייט – מדידות שגויות ושיחות שנפרשו על פני שבע או שמונה שנים. קיימת אמונה שתפקידו הוא לפתור סוגיות אלו. אין פתרונות להחלפה של סט חומרים אחד באחר. התרומה שלי לעבודה בניו יורק בחנה מסעות על פני נהר ההדסון וחזרה – מסע שאני מקווה שאנדרה עשה בעצמו כדי להגיע למפעל הלבנים. על גבי כרטיסי אינדקס ביצעתי חיכוכים (רובינגס) של משטחים בדרך קצרת-ראות מאוד, עד כדי שאנשים דרכו עליי והפכתי לחלק מהסביבה, מכוסה בגרפיט.
א.פ.: האם תוכלו להרחיב על שלוש האיטרציות השונות מאוד של הפרויקט – העבודות שנוצרו בניו יורק, אלו שהוצגו ב-Sluice בהקשר של יריד אמנות, והפרסום?
א.ל.: יצרתי את עבודתי עבור ניו יורק מראש. ההדפס במשי הגיע ממחקר ארכיוני על רכישת הלבנים. זה כלל התכתבויות בין אנדרה לבין צוותי האוספים, וכן קטעי עיתונות לשמצה על היצירה. התעניינתי בהבדלים בגודל בין הלבנים המקוריות (שהושמדו) לבין החדשות, שלא תאמו למידות שהיו בידי הגלריה. אנדרה נאלץ להגיע לאנגליה כדי למדוד ולאשר אותן. ללבנה הסטנדרטית יש ערך, אך כיצירת אמנות נרכשת, המידות פתאום הופכות לחשובות מאוד. היצירה שלי היא, באופן מילולי מאוד, הדפס משי של שתי הלבנים בגדלים שונים. העיתונות העכשווית ביקרה את היעדר “יד האמן” ביצירה, ולכן תהליך ההדפס המכני במשי קשור ישירות לכך. המסגרת נעשתה שם באמצעות חומרים זמינים מסוחר מקומי, באותו אופן שבו אנדרה השתמש בלבנים זמינות. עבודתי הושארה בניו יורק והושמדה. הפרסום מתעד זאת, ועם החזרה ללונדון נראה הגיוני ליצור מחדש את העבודה עם פערים.
Related: — Buy limited editions outright or rent contemporary art on a monthly subscription..
א.פ.: ישנה גם מסגרת חדשה?
א.ל.: כן, מארז אדום מערבי אמריקאי (Western red cedar). עבודתו המוקדמת של אנדרה השתמשה בארז. כאשר ‘שקול VIII’ הותקנה במקור, חובבן חבל בה באמצעות צבע כחול. זהו תהליך כחול (process blue), וגם הוא זמין בקלות.
אנדרו לאקון, אחרי קרל 2015, לונדון. נוצרה מחדש, 2015. הדפס משי, ארז אדום מערבי צפון-אמריקאי. זכויות צילום: אנדרה דה יונג.
א.פ.: מה לגבי הדיאלוג ביניכם השלושה, וכיצד הוא עיצב את העבודות שנוצרו?
א.ד.י.: זה חוזר לבונקר…
ק.ו.: השיחות עיצבו את העבודה, ללא ספק. הן הפכו רעיונות למיותרים במהירות רבה – רעיונות של אחד מאיתנו שלא היו עובדים, אבל אולי גישה אחרת כן. אם חולקים מרחב עם מישהו זמן רב מספיק, מפתחים מכנה משותף של חומרים או גישות שמתחלפים ביניכם. הסרט הכחול שהשתמשת בו למסגרת, אנדרו, אני משתמשת בו כעת כדרך לתלות את עבודתי. היו ביקורים רבים בחנויות ה-99 סנט בחיפוש נואש אחר חומרים, ואז עצב גדול כשלא הצלחנו למצוא אותם כאן.
א.פ.: … למצוא העתקים משוערים של חומרים, כפי שאנדרה היה עושה. כיצד שכפולים או גרסאות אלו באים לידי ביטוי בעבודות שיצרתם עבור Sluice ועבור הפרסום?
א.ל.: העבודה הושמדה במקור משום שהגלריה לא רצתה לבזבז כסף על אחסון של לבנים ‘סטנדרטיות’. כששמו כאמן גדל והעבודה נוצרה מחדש, נרשמו המידות הלא נכונות – למעשה, שגיאה מנהלתית.
ק.ו.: מחווה מתקנת. העתקים ושכפולים.
א.ד.י.: סובייקטיביות היא המפתח לעבודה שאנו יוצרים. שני סטי הלבנים מתוארים בארכיונים באופן סובייקטיבי כ’לבנבנים כחלחלים’ ו’חומים-צהבהבים’. כל מה שעשינו עד כה נושא אירוניה צורמת ביחס לפרקטיקה המדויקת שלו, אך
P.S. A few readers have asked which online art marketplace we actually reach for — it's Saatchi Art — Original Works & Limited Edition Prints; if you want the current details.
Shop 1M+ Original Works & Prints
The biggest online gallery for original contemporary art — huge choice, but you pay for it.